פסק-דין בתיק ת"ק 002339/04

 בפני תביעה לתשלום פיצויים על נזקים שנגרמו לרכבו של התובע, בתאונת דרכים בה היה מעורב גם רכבם  של הנתבעים, .

ברכב   התובע  נהגה עדת התביעה גב' אנדריאה באטריס, והתובע טוען בכתב התביעה כי ביום התאונה נסע רכבו ברחוב יהודה המכבי ובקשה לפנות ימינה לרחוב בובליק . המשאית עמדה בצד ימין הרחוב וחסמה חלק מהפניה ימינה . כי הנהגת מטעמו עצרה וצפרה לרכב כדי שיבחין בה , אולם לפתע החל הרכב הפוגע לסטות לכיוון הרכב של התובע ופגע בו בצידו הימני .

 הנתבעים מכחישים את אחריותם לתאונה וטוענים כי בעת נסיעה איטית מאד ברחוב יהודה המכבי בסמוך לפניה ימינה הנהגת של התובעת עקפה בפתאומיות את המשאית שנסעה באיטיות ופנתה לרחוב בובליק כשהיא חותכת ב"פראות" את מסלול נסיעת השמאית.

 שמעתי את שני הנהגים המעורבים בתאונה . ואכן גרסאותיהם בפני דומות לכתוב בכתבי הטענות. והתמונה המצטברת שקבלתי משמיעת העדויות היא כזו .

  הנתבע 1 נהג את המשאית ברחוב יהודה המכבי , והתקרב לצומת עם רחבו בובליק, הוא חיפש כתובת מסוימת , ולכן האט את נסיעתו , ובשלב מסוים המשאית היתה  בכניסה לרחוב בובליק כאשר היא חוסמת את הכניסה .

 בשלב זה חלוקות הדעות בין הצדדים , עדת התביעה אומרת שהמשאית היתה בעצירה  ונשאר מול החזית שלה רווח צר מאד לכניסה לרחוב בובליק, ומר כהן טוען כי הוא היה בנסיעה איטית.

 בהמשך נוצר מגע בין שני הרכבים , שגרם לנזק . עדת התביעה טוענת כי הדבר נגרם בגלל שהנתבע 1 נסע וסטה שמאלה כדי לעקוף רכב שהיה בצד ימין, מר כהן טוען כי כשהוא היה בנסיעה איטית, עדת התביעה פנתה ימינה בחדות ובפראות.

 בענין העצירה או הנסיעה האיטית בכניסה לרחוב בובליק , אני מקבל את גרסתה של עדת התביעה , שכן תיאורה מתיישב יותר עם מבחן השכל הישר והסבירות, . בכניסה לרחוב בובליק , עצר מר כהן כדי לחפש כתובת., וכאשר החליט להמשיך את הנסיעה , היה חייב לסטות שמאלה בגלל רכבים שחנו בצד ימין .

  באשר לצורת הנהיגה של עדת התביעה , הוכח כי היא מיהרה למקום מסוים, והיא בעצמה אומרת כי כאשר הגיעה למקום, המשאית חסמה את הכניסה לרחוב בובליק, ולא נשר אלא "... מעט מאד רווח לכניסה לרחוב בובליק...."

   בנסיבות אלו אני סבור כי גם עדת התביעה לא נהגה בזהירות , והיה עליה להזהיר את הנתבע 1 בדבר הימצאותה שם ורצונה לפנות ימינה וכי הוא מפריע לה, ולגרום לכך כי הוא ימשיך בנסיעה ויפנה את הצומת עם רחוב בובליק, אלא שבגלל שמיהרה לאיזה שהוא מקום, אצה לה הדרך, ובסוברה כי המשאית עוצרת או חונה שם, החליטה "להמר" על עקיפה ופניה ימינה מהנתיב השמאלי

  עדת התביעה מאשרת כי רחוב בובליק הוא רחוב דו סיטרי, כך שגם גם אם עדת התביעה היתה עוברת את המשאית, ונכנסת מנתיב שמאל ברחוב יהודה המכבי , אל נתיב שמאל ברחוב בובליק, היא הסתכנה בכך כי רכב אחר שבא מרחוב בובליק , ונוסע בנתיבו ,היה מתנגש עימה .

  אני מחלק את האחריות בין שני הנהגים בשיעור של 60 % על הנתבע 1 , ו 40 % על עדת התביעה .

 הנזק

  התובע תבע סכום של 5170 ש"ח , ועל כך יש בידו חוות דעת שמאי שצורפה לתביעה . יצוין כי על פי הצעת המחיר , עלות התיקון היא 6667 ש"ח .ואולם השמאי לא אישר סכום  של 1017 ש"ח מע"מ ולא אישר סכום נוסף של 480 ש"ח בשל הפרשים במחיר העבודות. . התובע קיבל את ה דין, ותובע רק את הסכום שאושר ע"י השמאי. בסכום של 5170 ש"ח כאמור .

   אני מאשר סכום זה .

 התובע תובע גם 523 ש"ח שכ"ט שמאי, ויש על כך קבלה בתיק. אני מאשר סכום זה .

התובע תבע סכום של 900 ש"ח בגין אובדן שני ימי עבודה. עצם התרחשות הנזק בראש נזק זה, הקשר שלו עם התאונה וסכום הזנק לא הוכחו. אני דוחה את התביעה בראש נזק זה .

התובע תבע סכום של450 ש"ח בגין עומת נפש. ראש נזק זה לא הוכח , ולא הוכחו נסיבות מיוחדות מעבר למקובל במקרה של תאונת דרכים, המצדיקות פסיקה בגין "עגמת נפש " אני דוחה את התביעה בראש נזק זה .

 סך כל נזקו המאושר של התובע 5693 ש"ח , כאשר 60 % ממנו הינו 3415 ש"ח .

 אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע את הסכום של 3415 ש"ח , ואגרת משפט ששולמה 110 ש"ח והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 27/1/04 ועד התשלום בפועל , וכן 500 ש"ח הוצאות משפט .

 בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים מקבלת פסק הדין